אם התפעלתי מנדיבות המנות הראשונות, לא ידעתי לקראת מה אני הולך בעיקריות. כאן לא נותר לי אלא לומר, עשו לעצמכם טובה והגיעו לברסרי רעבים. שלוש מנות של פילה בקר מציע התפריט ואנחנו הלכנו על הצרפתית הקלאסית: פילה וולינגטון, פילה בקר וכבד אווז בעטיפת בצק עלים. טבחי הברסרי השכילו לשמור על הפילה מצליית יתר, אויבתו הגדולה, והפליאו במנה מצוינת
כמו דוור הממשיך להגיח עם בשורות טובות חזר אלינו הפאסאדור עם עוד ועוד סוגי בשר, ברגישות רבה לקצב האכילה שלנו. תחושה חדשה ונעימה הציפה אותנו כשהבנו שהארוחה תיגמר רק כשאנחנו נחליט, בעוד הפאסאדור, כמו אמא פולנייה, תמיד יעקם את פרצופו באכזבה: ''מה, זהו? אתם לא רציניים, אכלתם כמו ציפורים. טוב, אז תאכלו רק עוד משהו קטן...''
אם התסריט הקבוע של הנופשים באילת הוא שתי משפחות בחופשה שמתלבטות איפה לאכול כשהילדים לוחצים על מזון עתיר פחמימות ומטוגן (''מקדונלד'ס! מקדונלד'ס!''), הנשים על סלט ירוק עם רוטב ויניגרט והגברים על סטייק עבה ומדמם - בוסטון תספק את כולם, ובכל זאת, תתגאה במיוחד במאכלי הים שלה
כפי שהוכיחו בעבר קיסרי האימפריה הרומית, רושם מונומנטלי אפשר ליצור גם ברחוב ולא רק בארמון הקיסר. ''פראזה'', היא מסעדת גורמה צרפתית, עם חצר מלאה באותנטיות ירושלמית...
מוצאי שבת. יש מקומות שמרגישים את זה. ירושלים. אחרי יום של בדידות יחסית של הרחוב הירושלמי, מרכז העיר מתחיל להתמלא וירושלים חוזרת לשיגרה. הבסטות בכיכר החתולות נפתחות וקבוצה של סטודנטים מצלמים סרט. אנחנו נכנסים למתחם של חצר פיינגולד בנחישות אל עבר ''אדום'' מסעדה ובר יין.